והפעם: טל סופר כפיר
לשעבר מנמ"רית, כיום מנהלת מערכות עסקיות בקבוצת פספורטכארד
מראיין: רז הייפרמן
מתי הייתה הפעם הראשונה בה נחשפת לעולם מערכות המידע? מה גרם לך להישאר ולהתמקצע בו?
הכל התחיל בשנת 2003, בהטמעת מערכת CRM Dynamics בבית הספר יואל גבע, שם נכנסתי לתמונה בשלב הבדיקות וההטמעה – ומאז לא יצאתי ממנה. מה שהתחיל כפרויקט הפך לאהבת חיים: כל שנה קצב ההתקדמות רק מתגבר, ואני מתאהבת מחדש שוב ושוב. בשנה וחצי האחרונות, עם ההאצה האקספוננציאלית של ה-AI, אני ממש כמו ילדה בחנות ממתקים – אין יום שאני לא מתעדכנת בחידוש טכנולוגי חדש, ופשוט קשה לי להירגע מההתלהבות.
מהו התחום הטכנולוגי בו את מתמחה? אילו תחומים נוספים בעולם הטכנולוגי מעניינים אותך?
ההתמחות שלי משלבת AI, ניהול שינוי, הטמעת תהליכים טכנולוגיים, וחיפוש בלתי נלאה אחר התייעלות וחדשנות – במילים אחרות, אני מוצאת את עצמי תמיד באזור שבו הטכנולוגיה פוגשת את בני האדם שאמורים להשתמש בה בפועל.
ספרי לנו על הצלחה/אתגר/כישלון שחווית בתחום טכנולוגיות המידע במהלך הקריירה.
האתגר המשמעותי ביותר שהעסיק אותי לאחרונה הוא הדילמה הנצחית של "לקנות או לבנות", בעולם שבו הכלים הטכנולוגיים כבר פרושים לרווחה לפני המשתמשים והיכולות כבר קיימות בתוך הארגון. במקרים כאלה מה שבאמת נדרש זה אחד או שניים שיאמינו בדרך החדשה ויתנו רוח גבית. למרבה המזל, בפספורטכארד יש דחיפה אמיתית לחדשנות וליוזמות פנים-ארגוניות, כך שהרוח הגבית הזו לא חסרה.
איך את רואה את הענף בשלוש-חמש השנים הבאות?
מי שמבטיח לכם שהוא רואה שלוש שנים קדימה, כנראה לא ממש הבין את קצב ההתקדמות. כיום גם לראות שנה קדימה זה לא עניין של מה בכך – הקצב מסחרר, ואיתו הדרישה לקבל החלטות מהר, וכשלא מצליחים – ליפול, לקום ולנסות שוב, מהר יותר בפעם הבאה.
איך את מתעדכנת בחידושים ובמגמות?
לימודים, לימודים.. לפני מספר שנים סיימתי תואר שני במנהל עסקים עם התמחות בטכנולוגיה במכללת רופין, עברתי קורס מנהלי מערכות מידע פעמיים, אחד לפני הרבה שנים והשני בטכניון בשנה שעברה, הדבקתי את בעלי בהתלהבות וגם הוא הצטרף אלי לקורס. בנוסף, פודקאסטים, אינטרנט, כנסים, והקשבה קבועה לאנשים חכמים וחדשניים ברשתות החברתיות. בעיקר – הרגל אחד שלא להתפשר עליו: תמיד להמשיך ללמוד, כי הכל משתנה ושום דבר לא קבוע.
איך את מנהלת את העובדים שלך? איך את בונה את הצוותים שלך? איך שומרים על עובדים?
כרגע אני לא מנהלת עובדים באופן ישיר, אך לאורך השנים למדתי שבסופו של דבר הכל מתחיל ונגמר באנשים. כדי להניע מישהו קדימה צריך לדעת לסחוף אותו – ובו-זמנית לתת לו גם ליפול, לקום וללמוד מהטעויות. חשוב לאפשר יצירתיות וחדשנות, אבל בסופו של יום זה מסתכם בדברים הפשוטים: חיוך בבוקר ותודה אמיתית על המסירות. זו הנוסחה שעובדת לי ליצירת קשרים חזקים – עם עובדים ועם אנשים בכלל.
מה ממריץ אותך בתפקיד הנוכחי ומה מרוקן אותך?
מה שממריץ אותי אפשר לסכם במילה אחת, שלוש פעמים: התייעלות, התייעלות, התייעלות. ומה שמרוקן אותי? אותה מילה בדיוק, רק עם "אי" בהתחלה.
מניסיונך המקצועי, איזה טיפ היית נותנת למנמ"רים שעושים את צעדיהם הראשונים?
תמשיכו ללמוד – בתחום הזה שום דבר לא קבוע, והכל משתנה כל הזמן. למדו, התחדשו, והיו הקטר בראש הרכבת המהירה, לא הקרון האחרון שרץ להדביק אותה.
