"הסופה הדיגיטלית"
מנהיגות וניהול שיובילו להישגים או שניקלע לכאוס
צפיתי אתמול במשחק הכדורגל של מכבי חיפה נגד פריז סן ז'רמן על שלל כוכביה (עכשיו אתם יודעים בדיוק את מועד כתיבת הטור…). עם הבקעת השער של מכבי חיפה וסיום המחצית הראשונה, כבר דמיינתי את ההישג האדיר של "ניצחון דוד על גוליית" ועל הטור שאכתוב בעקבות כך. ואז באה המחצית השנייה והקבוצה הטובה בעולם הפגינה את יכולתה וניצחה כמובן. נהנינו ממשחק טוב עם שערים יפים, גם הבודד של חיפה וגם השלושה של הכוכבים הגדולים שלהם (מסי, ניימאר, אמבפה), שכיבדו אותנו עם שער לכל אחד מהם.
אבל למה לתת לעובדות להפריע לנו? למה שלא נתייחס למחצית הראשונה, כאילו היא עומדת בפני עצמה? בכל זאת, במשחק של 45 דקות, הירוקים של חיפה גברו על הכחולים של פריז…ואו אז, יש לנו הישג אדיר, ואפשר לבסס על זה טור…
אז במהלך הפסקת המחצית, בעודי מחדש את מלאי הפיצוחים, הרהרתי במה שראיתי, ושאלתי את עצמי – האם "הרוח הציונית" היא זו שעומדת בבסיס ההישג? כנראה שלא, שהרי יש בקבוצה שחקנים לא ציוניים…האם "הרוח הישראלית" היא זו שדחפה לכך? כנראה שלא, שכן יש בקבוצה שחקנים זרים…אז מה כן? והמסקנה המתבקשת שיש כאן "רוח קבוצתית" ו-"רוח המפקד", במקרה הזה המאמן. מאמן שהצליח מאוד עם הקבוצות הקודמות שלו, שמצליח גם עם הקבוצה הזו, מאמן שנחשב לטוב בישראל. שילוב של שקט וצניעות, מנהיגות, מקצוענות, שיודע כנראה באופן שיטתי מאוד לנהל ולהניע את הצוות שלו, לבנות מחויבות לצד מקצוענות, לזהות מטרות ולהגיע להישגים. לקחת קבוצה של אנשים, השחקנים, צעירים ושאפתניים, מלאי אגו, שכל אחד רוצה להתבלט, ולחבר אותם למה שנקרא בעולם הספורט "קבוצה מאומנת", זה המפתח לתוצאות הטובות.
הטור הזה כידוע נזהר מפוליטיקה כמו מאש, אבל השימוש במונח "הרוח הציונית" לוקח אותי לרגע לשם, לתקופת הבחירות שאנו בעיצומה, על שלל התהפוכות של הרכבי רשימות, איחודים ופילוגים, הצהרות והקנטות, הבטחות והסתות. כאוס פוליטי, עם כנסת שמשתנה וממשלה שמתחלפת בקצב שלא הכרנו, מצב לא מנוהל. חוסר יציבות הרסני שפוגע בהתפתחות שלנו כמדינה ועם, ומונע הישגים עוד יותר גדולים שהיינו יכולים להשיג, ביחס להישגים הכבירים שאומתנו הקטנה כבר השיגה.
ועכשיו בואו נבחן את מה שקורה עם "הדיגיטל". המונח השחוק "טרנספורמציה דיגיטלית" כבר ממש לא מייצג את מה שקורה כאן. הקצב המהיר וחסר התקדים של השינויים התכופים, שעוד הולך ומתגבר בלי לעצור ונראה שגרף מהירות ההשתנות עוד ימשיך לצבור זווית חדה כלפי מעלה, כך שבעוד תקופה, מה שאנו חווים עכשיו ייחשב לאיטי, מייצר לנו תופעה המוכרת לנו, לצערינו מהטבע, סופה של ממש, מערבולת. אנחנו בעידן של "סופה דיגיטלית" – Digital Storm (וכשהמונח הזה ישתרש ויהפוך לבינלאומי, רק תזכרו מי טבע אותו לראשונה…).
סופה בטבע, יוצרת כידוע כאוס וחורבן. "הסופה הדיגיטלית" יכולה גם היא ליצור כאוס במדינות וארגונים שלא ייערכו אליה כמו שצריך, שלא ינהלו אותה ואת השינויים וההשתנות שהיא יוצרת. בניגוד לסופה בטבע שהיא ארוע תחום בזמן, "הסופה הדיגיטלית" היא מתמשכת ומתגברת, וסופה לא ישורנו, כך שהאתגר לנהל אותה ולהתנהל בה הוא אפילו יותר גדול. רק הערכות נכונה וניהול מוקפד של ההזדמנויות (והאיומים לצידן – סייבר ועוד) יבטיחו הישגים כמו של מכבי חיפה. ללא זה, אחריתה מי ישורנה, עלולים להגיע לכאוס כמו בפוליטיקה כאן.
נקודת המפתח היא הפנמה שנגזר עלינו ועל הדורות הבאים לחיות במציאות תזזיתית של הזמן משתנה. ש-"שינוי" היא דרך חיים, ולא פרויקט חד פעמי. הכותרת "חדשנות או למות" של טום פיטרס, מקבלת משמעות אחרת לגמרי, שבנוסף לצורך לאמץ את השאיפה לחדשנות כל הזמן, צריך לאמץ גם את ה – "שינוי" – Embracing the Change (ותזכרו מי טבע גם את המונח הזה…) ולפעול במציאות משולבת של חדשנות שהיא עצמה משתנה כל הזמן ובקצב מסחרר.
בתוך "הרעש" הזה של "טכנולוגיות משבשות", שינויים ו – "סופה דיגיטלית", צריך מנהיגות שקטה ושקולה שתוביל ותנהל את כל הגורמים הרלוונטיים במדינה / ארגון, תלכד אותם, תגדיר יעדים של אילו ואיך לקדם הזדמנויות, איך לטפל להפחתת סיכונים, תעשה התאמות בתרבות הארגונית, ותכוון אותם להישגים. ריצה אקראית אחרי שינויים, ללא ניהול מוקפד, תייצר כאוס, כמו זה הפוליטי, ואת זה אנחנו כמובן לא רוצים.
The Digital Storm – Embracing the Change
בזה תעסוק ועידת ישראל לטכנולוגיות המידע 2022 של הלשכה, שכן זה "צו השעה". זה הנושא "החם" שראוי שהקהילה העסקית והקהילה הטכנולוגית, במשולב, מנהלים ואנשי מקצוע מכל מגזרי המשק, ידברו עליו, ישמעו עליו וילמדו עליו.
